רשת החיים

  עוד מעט מגיע היום שאני הכי אוהבת בכל השנה. אני כלכך מתרגשת שהוא מתקרב, זה יום שבו כל העולמות שלי מתקרבים ומתאחדים ואני מרגישה שכך היה צריך להיות, כך אנחנו אמורים היינו לחיות את חיינו. באמת ובקדושה,ובאהבה לאמנו הגדולה. תקופת הקיץ, היא תקופה של סיום. של קץ. כל הירוק שאנחנו אוהבים כלכך מסיים את חייו. בגלגל השנה היהודי זו תקופה קשה. חורבן בית המקדש, מזמין אותנו ממש לשבת על הרצפה-אדמה, ולנהוג כאילו החורבן קרה אתמול. כשקראתי את מגילת איכה השנה, לא יכולתי שלא לשים לב שהפניה לעם ישראל במגילה היא אל אישה, "בת-ציון". המגילה כולה פונה אל אותה בת ציון ומגוללת את חורבנה, השפלתה וכאבה. לא יכולתי שלא להיזכר שביום כיפור, אנחנו שוב פונים אל אישה, והפעם ממקום אחר לגמרי. כן, כן, יום כיפור הנו היום הנקבי ביותר בגלגל השנה היהודי. מפתיע? בעצם מאד הגיוני. מה בעצם אנחנו עושים ביום כיפור? מצטערים על חטאינו? לא בדיוק. ביום כיפור אנחנו נכנסים לריטואל שמתחיל בכל נדרי ומסתיים בנעילה, שכל מטרתו ללכת אחורה. לפני הפיצולים, לפני השיפוטים, לפני כל דבר שאנחנו יודעים על עצמנו, לפני שהטוב והרע התפצלו, לגן העדן...